מדבר אינו מצטייר בעיננו כמקום ירוק במיוחד, או כמקום המפיק דבר בעל ערך, אך זה, למעשה, רחוק מהאמת. עם המשאבים והכלים הנכונים, כמו גם מנה טובה של מוטיבציה והתמדה, אפילו המדבר היבש ביותר יכול להפיק שפע של צמחים וחומרים שימושיים.
חקלאות במדבר אינה דבר חדש. ההיסטוריה שלה מתחילה לפני אלפי שנים. שבטי האינדיאנים העתיקים שנקראו ‘סינגואה’ (“ללא מים”) ושכללו את האנסאזי, ההופי, הזוני, הטייווה ואחרים, נהגו לגדל סוגי תירס שונים במדבר. שבטים ילידים אחרים, במדבר סונוראן לדוגמה, סמכו על השיטפונות העונתיים ונהגו לשתול את היבולים במדרונות, כדי שמי השיטפונות יגיעו אליהם. תרבויות אחריות יצרו מערכות תעלות מיוחדות באורך מאות קילומטרים על מנת לספק מים ליבולים.
חקלאות מדברית בישראל
ניתן לראות דוגמאות מודרניות לחקלאות מדברית במקומות כמו קליפורניה, אוסטרליה וישראל. למרות שמדבר מכסה מחצית מישראל, שמשקעיו נמוכים ושהאקלים לרוב חם ויבש, ישראל הפכה למובילה עולמית בטכנולוגיות חקלאות, בעיקר כיוון שהיה עליה להתגבר על חסרונות אלו. ישראל מפיקה 95% מדרישות המזון שלה ומייצאת פירות, ירקות ויבולים רבים אחרים מעבר לים. למעשה, אחד הכלים החשובים ביותר בחקלאות, מערכת השקיה בטפטוף, הומצאה בישראל בשנות ה-60. השקיה בטפטוף, כעת מערכת השקיה פופולרית בישראל ובעולם, תרמה רבות לחסכון יעיל במים ולעליה בתנובת השדה.
ישראל היא ההוכחה שניתן להתפרנס מהמדבר. ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן גוריון, אמר פעם: “אחרי הכל, יש מקום רק לראש ממשלה אחד, אך לאלו שגורמים למדבר לפרוח- יש מקום למאות, אלפים ואפילו מיליונים”. המדינה אכן גרמה למדבר לפרוח. למדבר הנגב בדרום ישראל מספר תכונות מועילות ליבולים מסוימים: אזורי אדמה גדולים, טמפרטורות גבוהות יותר בחורף (המאיצות את הבשלת היבולים), טמפרטורות קיצוניות (המועילות ליבולים מסוימים), משקעים נמוכים (שמשמעו פחות הפרעות לעבודה) וריחוק מאזורים אחרים, המפחיתים את הסיכויים למחלות צמחים והעברת מזיקים. מספר דוגמאות ליבולים הגדלים במדבר הם פרחים (היצוא העיקרי של ישראל), תמרים ועצי פירות נשירים.
חקלאות בים המלח
בשלב זה לא תהיו מופתעים שאפילו ים המלח, על אף שמו, הינו מקום לחקלאות. למרות שהוא מוגבל לאזורים קטנים לאורך הים המלוח, בשל התנאים הצחיחים והמים המלוחים, הוא עדיין קיים. במועצה האזורית מגילות, אזור במדבר יהודה הכולל שישה ישובים ישראלים ליד החופים המערביים של ים המלח, החקלאות מפותחת היטב. היבול העיקרי של האזור הוא התמרים. באופן פרדוקסלי, האדמה המלוחה מפיקה פירות מתוקים, עסיסיים וארומטיים יותר. יבולים נוספים הגדלים במגילות הם רימונים, בננות, גויאבות, תאנים, זיתים, אבטיחים, מלונים, עגבניות, פלפלים, בצלים וחצילים.
מוצרים אחרים של ים המלח
כמובן, ים המלח מפיק לא רק צמחים. המים העשירים במינרלים והבוץ הפכו אותו לעשיר במשאבים טבעיים בעלי שימושים רבים כחומרים גולמיים. המינרלים העיקריים המופקים מים המלח הם אשלג, ברום ומגנזיום. מדובר בתהליך קל יחסית, שכן ים המלח הוא כמעין פתרון טבעי ממנו ניתן להפיק ואין צורך לחצוב באדמה, כמו במקומות אחרים. בנוסף, ניתן להשתמש באנרגיית השמש כדי להפריד את המינרלים מהמים, תהליך שבדרך כלל דורש אנרגיה רבה. אולם שאר התהליך אינו פשוט כל כך: אשלג, לדוגמה, מועבר מהים לסדרה של בריכות מלאכותיות בהן השמש מאדה את המים ומשאירה את האשלג ומרכיבים אחרים. משם הוא מועבר באסדות למפעלי ים המלח ועובר תהליכים כימיים. לאחר מכן הוא ממשיך לייצור כמה מוצרים שונים.
המינרלים והמלח מים המלח משמשים גם לייצור מוצרי בריאות וקוסמטיקה. דוגמאות למוצרים כאלה הם פילינג לגוף העשוי מבוץ ים המלח, מלחי אמבט, קרם לחות, מסכות פנים, סרום, סבונים, שמפו ומסכות לשיער. אנשים רבים ברחבי העולם נהנים מיתרונות מוצרי ים המלח, בין אם הם קונים אותם באינטרנט בחנויות קוסמטיקה או רוכשים אותם בעת ביקורים בים המלח.
