ים המלח, אחד מפלאי הטבע העתיקים, שוכן בבקעת הירדן ומפורסם במימיו המלוחים במיוחד; כל כך מלוחים, עד שיצורים ימיים לא מסוגלים להתקיים בהם; כל כך כבדים, עד שניתן לצוף על פניהם בלי לשקוע.
ים המלח וסביבתו הם אזור של תיירות משגשגת. המקום, שהיה מועמד לתואר של אחד מפלאי עולם, מושך אליו מיליוני תיירים מהארץ ומרחבי העולם בכל שנה. המינרלים, המלחים והבוץ של ים המלח מפורסמים בסגולות הריפוי ובאפקט האנטי-אייג’ינג על העור, ורופאי עור וקוסמטיקאים רבים ממליצים על השימוש בהם. נראה שכל אחד רוצה קצת ים המלח.
אבל ים המלח מתייבש. מפלס המים יורד בחמישה עד שמונה מטרים בכל שנה, המקום הנמוך ביותר בעולם הולך ונעשה נמוך יותר ונראה שאין מה לעשות.
או שיש?
פעילים ואנשי איכות הסביבה מפנים אצבע מאשימה אל התעשייה, אבל מתברר שהשפעת התעשייה על ים המלח היא מינורית. הסיבות האמתיות לאיבוד המים הן הרבה מעבר לשימוש המסחרי בהם. כוחות גדולים מאלה משחקים תפקיד בסיפור של ים המלח, כולל זרימה מופחתת מנהר הירדן, האקלים האזורי שמתאפיין בבצורות וכן אירועים פוליטיים. אם ברצוננו להבין איך אפשר להפסיק או להאט את נסיגתו של ים המלח, חשוב להבין לעומק מדוע הוא גוסס.
1. נהר הירדן יבש
נראה שהגורם המשמעותי ביותר בנסיגת ים המלח הוא התייבשותו של נהר הירדן. במשך מאות בשנים היה הירדן נהר שוצף וגועש שהזרים אל ים המלח מים במקום אלה שאבדו לו כתוצאה מההתאדות. משקמו באזור מדינות מודרניות, הופנו כ-90% ממי הנהר לשימוש האדם והחקלאות. הירדן הפך מנהר שוטף לזרזיף מה שגרם לכך שים המלח-לא מקבל זרימה מספקת של מים שאמורה לאזן את המפלס.
2. האקלים
ים המלח מתכווץ כבר כמאה שנה, מאז שהשלטון הבריטי החל לסמן את גובה פני המים בו. גיאולוגים טוענים, כפי שנכתב ב-דו”ח של הBBC-, שפני המים של ים המלח יורדים ועולים בתקופות שונות בהיסטוריה, ותנודות אלה, לדעת מדענים, נובעות משינויי אקלים רחבים יותר. בשנות בצורת, שאופייניות לאזור המדברי החם והיבש שבו שוכן ים המלח, אין כמעט גשמים שיכולים למלא את הים. ואכן, מזג האוויר הוא לרוע המזל עוד אחד מהאשמים בגסיסתו של ים המלח.
3. הפוליטיקה לוקחת את ים המלח באופן אישי
הרעיון להניח צינור מים סוּף לים המלח – מה שנודע כ”תעלת הימים” – עלה לראשונה על ידי מהנדסים בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, אבל במשך שנים רבות מנעו תככים ואינטריגות את הגשמתו. בימים אלה מגבשות סוף-סוף ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית תכנית להנחת צינור מיָם סוּף. עם זאת, להעברת מים של ים סוף עלולה להיות השפעה מזיקה על ההרכב המדויק של המינרלים והמלחים בים המלח, על שיעור ההתאדות שלו ועל קצב ההתרבות של אצות וצורות חיים אחרות במים, במרבצים ובשכבות הסלע שסביבו. למים של ים סוף עלולות להיות גם השפעות מזיקות לטווח ארוך על המערכת האקולוגית הייחודית של אזור הערבה. התכנית נמצאת בימים אלה בשלב האחרון של בדיקת ההיתכנות, כאשר השלמת הפרויקט מתוכננת לשנת 2021.
אף שים המלח משמש למטרות מסחריות כמו תיירות וכריית מינרלים, התייבשותו היא למעשה תופעה פוליטית ואקלימית. המסחר סביב ים המלח, שהחל רק בשנות החמישים של המאה העשרים, מודרני יחסית. הוא נשלט ברובו על ידי חברת מפעלי ים המלח, המפעילה בריכות אידוי כדי לכרות אשלג המשמש בדשנים ובמוצרים רבים אחרים ברחבי העולם.
מחקרים מקיפים מטעם ממשלות וארגונים לא ממשלתיים מעלים שהמפתח לשימור טבעי ונכון של ים המלח הוא להבטיח את שגשוגו של נהר הירדן. אם זה לא יצלח, “תעלת הימים” עשויה להיות פתרון מאולתר מתאים. בכל מקרה, שיתוף פעולה בין ממשלות וחדשנות הנדסית הם הדרך היחידה להתמודד עם התייבשותו של ים המלח. זו התשובה לבעיה של ים המלח.
