ים המלח, השוכן בין ישראל לירדן, ידוע כים המלוח ביותר בעולם, עם ריכוז של 34% מלח, מליחות הגבוהה פי עשרה מזו של האוקיינוסים. יש אמנם כמה אגמים ולגונות מלוחים יותר, אבל ים המלח הוא האגם המלוח העמוק והמפורסם מכולם. ובכן, מה גורם לים המלח להיות כל כך מלוח, ואיך משפיעה מליחות זו על המערכת האקולוגית שסביבו?
ממש מלח הארץ
מקורה של תכולת המלח בים המלח בסלעים שנמצאים על היבשה, אשר נשחקו על ידי מי הגשמים. מי גשמים מכילים חומצות שנוצרות כאשר פחמן דו חמצני מתערב עם מים ונוצרת תמיסה של חומצה פחמתית. במשך הזמן, שוחקות חומצות אלה את הסלע, ויוצרות חלקיקים בעלי מטען הקרויים יונים, המוצאים את דרכם אל ים המלח, אל האוקיינוסים ואל גופי מי מלח אחרים בצורת נֵגֶּר. מבין כל היונים שנוצרים על ידי מי הגשמים, נתרן וכלוריד הם הנפוצים ביותר, ולמעשה הם מהווים 90% מתכולת היונים בימים. כשהם חודרים אל האוקיינוס, המטענים שבהם מושכים אותם אלה אל אלה, וכשנתרן (NA) וכלוריד (CI) נפגשים מתקבלת אחת התרכובות הכימיות הנפוצות ביותר, NaCI – שהיא המלח המוכר והחביב
אז כמה מלח יש בים המלח? על פי מנהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי (NOAA), בכ-4 ק”מ מעוקב של מי אוקיינוס יש כ-55,000 טון מלח. במילים אחרות, אם היו מוציאים את כל המלח מכל האוקיינוסים בעולם ומפזרים אותו על היבשה, הייתה נוצרת שכבה בגובה של 150 מטרים – כגובהו של בניין בן ארבעים קומות.
וזה רק באוקיינוסים. ריכוז המלח בים המלח גבוה בהרבה כמובן, ורמת המליחות עולה ככל שמעמיקים. בעומק של כ-100 מטרים מתחת לפני המים הריכוז גבוה כל כך עד שהמלח מתחיל לשקוע ונוצרים בו גבישים, שבמשך הזמן נופלים אל קרקעית האגם. משם בא המלח, אבל מדוע הוא מצטבר בים המלח?
הסבר גיאולוגי
ים המלח נמצא בבקעת הירדן, עמק מאורך שנוצר על ידי קו העתק (שבר) גיאולוגי. בנוסף על היותו אחד מגופי המים המלוחים ביותר על פני כדור הארץ, נמצא ים המלח במקום הנמוך ביותר בעולם – כ-430 מטרים מתחת פני הים. בימי קדם הייתה לאורך כ-1,000 ק”מ של בקעת הירדן שרשרת של אגמים, אבל לפני כחמש עשרה אלף שנה נעלמו כולם, למעט ים המלח (שעל פי מרכז מינרבה לחקר ים המלח, הוא עצמו שריד של ימת הלשון הגדולה, שהשתרעה מהכינרת בצפון עד כ-35 ק”מ דרומית לקצהו הדרומי של ים המלח שאנחנו מכירים היום).
ים המלח ניזון ממקור אחד – נהר הירדן. כשמי הנהר נכנסים אל האגם, אין להם דרך החוצה. המים בים המלח, החשופים לחום ולשמש המדברית, מתאדים במהירות גבוהה יותר מאשר מי האוקיינוסים, שבהם זרמים וגאות ושפל מאפשרים למים לזרום מאזור אחד למשנהו. התאדות מהירת זו גורמת לרמת מליחות גבוהה. בנוסף, סכרים ופעולות אחרות שנעשו על ידי בני האדם היטו חלק ממי נהר הירדן, ובכך השאירו כמות מים קטנה יותר לדילול תכולת המלח באגם.
האם ים המוות באמת מת?
ברמת מליחות שכזו, אין פלא שלא רואים צמחייה לחופי ים המלח, אשר כשלעצמו אינו מכיל דגים או צורות חיים ימיות “נורמליות”. החופים, המכוסים מרבצי מלח ותצורות מלח הבוהקות באור השמש, מזכירים נוף ירחי.
עם זאת, ועל אף מראהו החשוף והשומם, יש בים המלח כמה הפתעות. בשנת 2011, צללו מדענים עמוק מאי פעם אל מצולותיו של האגם, וגילו כמה מעיינות של מים מתוקים המוקפים במושבות משגשגות של מיקרובים זעירים. נראה שאחד האורגניזמים המפורסמים שמצליח לשרוד בסביבה כזאת היא אצת הדונליאלה, הידועה בכל העולם בזכות סגולותיה הבריאותיות. באצת הדונליאלה ריכוזים גבוהים של בטא-קרוטן, וויטמינים ונוגדי חמצון. יש גם הרבה “צורות חיים” על פני המים של ים המלח, אלה הם המתרחצים שצפים להם בנחת בזכות הריכוז הגבוה של המלח.
ציפה זו היא אחד היתרונות הנסתרים של ים המלח. המלחים שבים המלח גם עשירים במינרלים חיוניים המועילים לבריאות. בכמות קטנה של המלח של ים המלח יש שפע של מגנזיום, אשלגן, סידן כלורי וברום. לא זאת אף זאת, הריכוז הגבוה של מינרלים – פי עשרה מזה שבאוקיינוסים – מחליף כמעט את כל תכולת הנתרן שבמי האוקיינוסים כולם.
האמת היא ששבחי המלח של ים המלח נישאים בפי כל מזה אלפי שנים, החל במצרים וברומאים הקדמונים. יוספוס פלביוס, ההיסטוריון הרומאי, כתב רבות על סגולותיו הבריאותיות של המלח, והאגם עצמו שימש כאתר ספא קדום לאליטה הרומאית, ואף למלך הורדוס.
מהו עתידו של ים המלח? מבט אל ההיסטוריה מלמד שמי האגם עלו וירדו פעמים רבות במשך אלפי שנים. יש אפילו מחקר שטוען שהאגם התייבש לחלוטין לפני כ-120,000 שנים, ובמקומו נשארה מלחה רחבת ידיים. פעילויות של בני האדם בקרבת האגם ולאורך נהר הירדן בימינו גבו מחיר מהאגם, אבל האזור ממשיך להיות מוקד למחקר גיאולוגי וקבוצות שוחרות סביבה מהאזור ומכל העולם מתמסרות להגנה על ים המלח ולהבטחת שמירת מעמדו כאחד מפלאי תבל.
