עליכם לבקר בים המלח לפחות פעם אחת בימי חייכם. אתר ייחודי זה במקום הנמוך ביותר בעולם, המשלב מים בצבע טורקיז ורכסי הרים אדמדמים, נמצא במרחק של שעת נסיעה אחת בלבד מירושלים ושעתיים מתל אביב. ים המלח מתאים לטיול בן יום, למי שמעוניין להספיק לראות מגוון של נופים בישראל. הבוץ העשיר במינרלים של ים המלח והמים המלוחים מאוד ידועים ב-סגולות הבריאותיות שלהם, ורבים מגיעים לכאן כדי לטפל בבעיות עור שונות.
עם זאת, זה לא כל מה שמייחד את ים המלח. לים המלח גם היסטוריה מיוחדת במינה. מאז ימי התנ”ך, דרך תקופות היוונים והרומאים ועד ימינו, מופיע ים המלח באירועים היסטוריים רבים. מעוניינים בכמה עובדות היסטוריות? המשיכו לקרוא.
ההיסטוריה של ים המלח בעת העתיקה
בימי התנ”ך התגוררו קבוצות של יהודים במערות שבאזור ים המלח. הידועים שבהם היו האיסיים, שהשאירו אחריהם את מגילות ים המלח המפורסמות במערות קומראן. סבורים שסדום ועמורה, שתי הערים הידועות לשמצה המוזכרות בספר בראשית, שכנו לחופו הדרום מזרחי של האגם. עין גדי, שהיא היום שמורת טבע ליד ים המלח, מוזכרת בתנ”ך כמקום שבו הסתתר דוד מפני שאול.
בהיסטוריה הקדומה של ים המלך מוזכרים רבים מעמי המזרח התיכון ואגן הים התיכון של העת העתיקה. הנבטים לדוגמה נהגו לאסוף את האספלט הטבעי של ים המלח, וסביר להניח שהמצרים קנו אותו מהם. הרומאים קראו לים המלח “פאלוס אספלטיטֶס” (אגם האספלט).
הרגע המפורסם ביותר בהיסטוריה של ים המלח בעת העתיקה הוא ככל הנראה האירוע שבו קומץ של קנאים יהודים נמלטו למצדה (מבצר שבנה המלך הורדוס על גבעה המשקיפה אל ים המלח) אחרי חורבן בית שני, בשנת 70 לספירה.
בשנת 73 לספירה הם הושמו במצור על ידי הלגיון הרומאי, והעדיפו להתאבד מאשר ליפול לידיהם.
במהלך התקופה הביזנטית, נמלטו נזירים יוונים אורתודוקסים לאזור. הם בנו כמה מנזרים בקרבת ים המלח; מנזר סנט ג’ורג’ בוואדי קלט הוא אחד מהם.
תגליות בים המלח בעת המודרנית
לפני המאה התשע עשרה, ידעו רק שים המלח מוזכר בתנ”ך אבל המקום עצמו לא טויל ולא נחקר. מאוחר יותר החלו כמה נוסעים לגלות את נפלאותיו.
הנוסע המפורסם הראשון של העת המודרנית היה חלוץ אירי צעיר בשם כריסטופר קוסטיגן, שהחל להתעניין בארץ הקודש במסגרת לימודי הכמורה. הוא יצא למסע בשנת 1835, ללא מפות שבעזרתן יוכל לנווט את דרכו לאורך נהר הירדן וים המלח. במשך שמונה ימים חקר את ים המלח. הוא שט על האגם, ללא מים וללא רוח. בצימאונו, שתה קוסטיגן שתה את מי האגם. הוא סבל ככל הנראה מהתייבשות חמורה וחומו עלה. עוזרו השאיר אותו על חופו הצפוני של ים המלח ויצא לעבר מנזר דיר חָגְ’לָה היווני האורתודוקסי הסמוך כדי להזעיק עזרה. קוסטיגן נלקח לירושלים על גבי פרדה, אבל מת בדרך ומאוחר יותר נקבר בהר ציון. למרבה הצער, כל מה שכתב במסגרת מחקרו אבד עם הסירה.
שלוש עשרה שנים אחר כך, מזלו של לוטננט וויליאם פרנסיס לינץ’ מחיל הים האמריקני שפר עליו. בשנת 1848, יצא לינץ’ למסע לים המלח, מלווה בצוות גדול ובשתי סירות. מסעו של לינץ’ הניב את המפות הראשונות של נהר הירדן ושל ים המלח.
עברו יותר מעשרים שנה עד שסקוטי עשוי ללא חת, אשר שט לאורך תעלת סואץ שאך זה נפתחה על סירת הקנו שלו, הגיע לאזורנו. הוא כבר ביקר בכנרת ועכשיו שט ג’ון מקגרגור לאורכו של נהר הירדן אל ים המלח. הוא קרא לקנו שלו “רוב רוי”. הרוב רוי התגלה לא מזמן בבריטניה, והובא למוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.
בשנת 1868, התגלתה מצבת מישע (מצבת זיכרון לאל כמוש שעליה חרוט טקסט, ואשר הוקמה על ידי מישע מלך מואב) על הרמה שממזרח לים המלח. את המצבה גילה פרדריק אוגוסטוס קליין, מיסיונר אנגליקני. המצבה נופצה בשנת 1869 על ידי כפריים מקומיים בעת וויכוח על בעלות.
במאה העשרים ממשיכה העבודה על ידי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (REF) ועל ידי מדען יהודי מסיביר בשם משה (מיכאיל אברמוביץ’) נובומייסקי, אשר קרא את מחקרו של הגיאולוג הגרמני בלנקנהורן על ים המלח, נטל דוגמאות של מינרלים, גילה שהם מצויים שם בכמויות מסחריות והקים את מפעלי ים המלח.
בסוף שנות הארבעים ובתחילת שנות החמישים של המאה העשרים התגלו מגילות ים המלח – אחד הגילויים התנ”כיים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה – מאות מסמכים דתיים מתוארכים מהתקופה שבין שנת 150 לפני הספירה לשנת 70 לספירה. אלה נמצאו ב-מערות קומראן קצת יותר מקילומטר וחצי מחופו הצפון-מערבי של ים המלח. הראשונים לגלותן בשנת 1946-7, היו הרועים הבדואים, מוחמד אדהיב, ג’ומה מוחמד וחליל מוסה. בין השנים 1951-1956, נחפרו המערות על ידי צוות של בית הספר האמריקני לחקר המזרח ‘(ASOR) אשר חשפו מגילות נוספות.
אחרונה חביבה היא תגלית מדעית משמעותית משנת 2011. קבוצה של מדענים ישראלים וגרמנים צללו אל מעמקי ים המלח וגילו בקרקעיתו בקיעים שאפשרו חדירתם של מים מתוקים ומים מליחים. לאחר שנטלו דגימות של ביופילמים סביב הבקיעים, הבינו שהים אינו ים מוות אחרי הכול: מינים רבים של בקטריות וארכאונים נמצאו במקום.
